<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
בההוא דהלוקח יין מבין הכותים בפרק כל הגט (כ"ה א') ובפ"ק דחולין (י"ד א') ובכמה מקומות מוכיח שמי שיש לו מאה לוגין של יין טבולים מן התורה ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהם הרי הם תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני שלא יתחיל וישתה ויניח בסוף שיעור תרומה ומעשרות כרבי מאיר, שאין הלכה כמותו בזה, אלא יפריש ואחר כך ישתה כרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ואין אומרים זה שהניח בסוף כאילו נברר בתחילה מפני שחיוב תרומה ומעשרות מן התורה ואין אומרים בשל תורה נחש[ו]ב כאילו נברר עד שיתברר (ע"פ רמב"ם מעשר פ"ז ה"א). ולפי מה שפסק רבינו יצחק (נדרים מ"ו ב' תד"ה אמר) דאף בשל תורה יש ברירה נאמר טעם רבי יהודה ורבי יוסי כמו שמפרש שם אמרו לו לרבי מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע.
<h2>דף עה:</h2>
שנינו בפרק רביעי (דמאי מ"א) הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ונכנס שבת או יום טוב שאינו יכול לעשר הרי זה שואלו [ו]אם אמר לו מעושרים הם אוכל על פיו בשבת, וכן אם אמר לו אחד שאינו נאמן מעושרים הם אוכל על פיו באותה שבת, ואפילו היה לו פירות אחרים מתוקנים מאותו המין, ומפרש בירושלמי מפני שאימת שבת הקובעת למעשר על עם הארץ שאינו עובר בה עבירה (ע"פ לשון רמב"ם מעשר פי"ב ה"א ע"ש) זו, אע"פ שהוא אוכל על פיו בשבת הרי זה לא יאכל מאותם הפירות למוצאי שבת עד שיעשר דמאי על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקילו להאמינו אלא לצורך השבת, היתה שבת ויום טוב סמוך לה ושאלו באחד מהם אוכל אף בשני (בשבת) מפני שלא נראה לעשר בינתיים וכן בשני ימים טובים של גליות (רמב"ם שם ה"ב). מי שאינו נאמן שראוהו שהפריש תרומת מעשר מפירותיו שהם דמאי וראינוה שחזרה ונפלה לפנינו בין למקום אחר בין למקומה ואמר חזרתי והפרשתי אותה אמר רבי שמעון שזורי (דמאי פ"ד מ"א) נאמן ואפילו בחול ואוכל על פיו, ואומר בירושלמי כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע עליהם ואינם חשודים להאכיל את המדומע (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ד) ובפרק בהמה המקשה (חולין ע"ה ב') פוסק כרבי שמעון שזורי.
<h2>דף קל.</h2>
לויים וכהנים מפרישים מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר, וכן הכהנים מפרישים שאר תרומות ומעשרות לעצמן, ולפי שהכהנים נוטלים מן הכל יכול יאכלו פירותיהם בטבלן תלמוד לומר כן תרימו גם אתם דרשו רבותינו בספרי על פי הקבלה אתם אלו הלויים גם אתם לרבות את הכהנים, אמרינן בירושלמי דמסכת מעשר שני (דף ל"א א') אין מוציאין המעשר מיד (הלויים) [הכהנים] שנאמר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגומר, וכן כל מתנות כהונה אין מוציאין מכהן לכהן כדאמר בפרק הזרוע (חולין ק"ל א'—ב'), ועזרא קנס את הלויים בזמנו שלא יתנו להם מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים כדאמר בפרק יש מותרות (יבמות פ"ו ב') לפי שלא עלו לירושלים עמו (ע"פ רמב"ם מעשר פ"א הל' ג'—ד'). ומפני כך שנינו בפרק אחרון דסוטה (מ"ז א') שיוחנן כהן גדול ביטל הוידוי של המעשרות.
<h2>דף קל:</h2>
תניא בפרק הזרוע האוכל פירותיו טבלים וכן הלוי שאכל מעשר בטבלו אף על פי שהם חייבים מיתה לשמים אין משלמין המתנות לבעליהם שנאמר אשר ירימו לה' אין לך בהם כלום עד אשר ירימו אותם, ובחוצה לארץ מותר לאדם להיות אוכל והולך תחילה ואחר כך מפריש תרומות ומעשרות (רמב"ם מעשר פ"א ה"ה).
